ענבר כרמי

הרבה שנים נלחמתי עם האנדו, לא רציתי שיהיה לי וניסיתי בכל דרך להבריח אותו ולהתעלם ממנו ולהחליש אותו
עד שבאיזה שהוא שלב הבנתי שזה לא אשמתי
וזה החיים, וזה מה שקורה לי כרגע והתחלתי לקבל אותו ולאהוב אותו
אפילו ולשמוח במתנות שהוא נתן לי.
ומהרגע שעשיתי את זה פשוט זה הפסיק להפריע לי

והתחלתי לקבל את מה שהגוף שלי מבקש, וכשהוא מבקש לנוח אני נחה, וכשהוא מבקש לכאוב אני כואבת, ושהוא מבקש לישון אני ישנה ולעצור אני עוצרת.
ואני לגמרי איתו בשותפות ואני מבינה שהוא חלק ממני ואני אוהבת אותו ומקבלת אותו באהבה.
וחלק מזה זה גם באמת להיות בחוץ ולהתעסק בשליחות ולהתעסק בדברים טובים.
בין השאר על ידי הקמה של העמותה הנפלאה, שככה היינו חלק מהקמה שלה ומהייסוד שלה.
וגם ביום יום כל קשר עם מישהי שיש לה כאבים, כל קשר עם מישהי שזקוקה להכלה וזקוקה לקבלה בין אם זה אנדו בין אם זה לא, זה תפקיד אדיר שלקחתי על עצמי
ונותן לי המון המון כוח.