הטיפול התרופתי באנדומטריוזיס מבוסס על טיפול הורמונלי ותרופות נוגדות כאב – בין אם תרופות ללא מרשם כגון נוגדי דלקת לא סטרואידים, תרופות אופיאטיות במרשם רופא, טיפול בקנאביס רפואי דרך התווית התווית כאב כרוני וכד'. כמו כן, לעיתים ישנו שימוש בתרופות הפועלות לשיכוך כאב עצבי, דוגמת ליריקה או סימבלטה, אשר יכולות במקרים מסוימים לסייע לחלק מתסמיני הכאב.
מומלץ להתייעץ עם רופא/ת כאב או רוקח/ת לגבי אפשרויות שונות של טיפול תרופתי לכאב.
הטיפול ההורמונלי ניתן לנשים במידה ואינן מתכננות להרות בקרוב. הוא נועד "לדכא" את האנדו (ולכן הוא גם נקרא "דיכוי הורמונלי") באמצעות שליטה במצב ההורמונלי ובכך מניעת שגשוג תאי רירית הרחם והיווצרות נגעים, הידבקויות וציסטות.
חשוב למצוא את הטיפול המדויק עבורך בהיוועצות עם הרופא המטפל, ולהיאזר בסבלנות-לכל טיפול יש תקופת הסתגלות, שלאחריה לרוב תופעות הלוואי פוחתות באופן ניכר. יש לציין כי ניתן להמשיך ולחוות תסמינים משמעותיים גם תחת הטיפול ההורמונלי, והדבר משתנה בין אישה לרעותה ובין אפשרויות הטיפול.
הגלולה המשולבת למניעת הריון (שהיא הגלולה הנפוצה והידועה) מכילה אסטרוגן ופרוגסטוגן. אף שהגלולה אינה מתווית לטיפול באנדומטריוזיס ומכילה אסטרוגן, פעמים רבות היא משמשת כאמצעי יעיל לטיפול באנדו. לגלולות יכולות תופעות לוואי שונות דוגמת כאבי ראש, בחילות, עלייה במשקל, ירידה בחשק המיני וכד'.
חשוב שתמצאי את הגלולה הנכונה והמדויקת לך בעזרת הרופא המטפל. מומלץ לקחת את הגלולות ברצף, כך שלא יהיה מצב של וסת, שככל הנראה מחמיר את מצב האנדומטריוזיס מחודש לחודש.
כיוון שאנדו' היא מחלה תלוית אסטורוגן, פעמים רבות קו הטיפול הראשון יהיה נטילת גלולות למניעת הריון על בסיס פרוגסטרון בלבד כגון סרזט ומיקרולוט או טיפול בויזאבל, שהיא הגלולה הייעודית היחידה שפותחה לטיפול באנדומטריוזיס (אך מסיבות טכניות אינה נחשבת כאמצעי מניעה). לנשים רבות זהו פיתרון מצוין, בעוד לאחרות הוא פחות מתאים. תופעות הלוואי האפשרויות של גלולות מסוג זה דומות לתופעות הלוואי של הגלולות המשולבות. עם גלולות של פרוגסטרון בלבד כגון סרזט ומיקרולוט יש יותר נטייה לדימומים בין וסתיים, שיכולים לעיתים להשתפר באמצעות נטילת הגלולה בשעה קבועה ומדויקת מדי יום. יש לקחת את הגלולות ברצף, כך שלא יהיה מצב של וסת, שעלול להחמיר את חומרת הסימפטומים ולגרום להחמרה בנגעי האנדו.
כמו כן, בשנים האחרונות משמש ההתקן התוך רחמי 'מירנה' כאמצעי מועדף לטיפול בתופעות האופייניות לאנדומטריוזיס. התקן זה משחרר כמות קטנה של ההורמון בחלל הרחם. זהו טיפול שמומלץ גם לנשים עם אדנומיוזיס, כיוון שההורמונים המשוחררים לרחם יכולים להגיע ישירות לשריר הרחם שם נמצאים נגעי האדנומיוזיס. ההתקן מתאים גם לנשים שעוד לא הרו. רופאים/ות יטענו שתופעות הלוואי עמו פחותות, אך ישנן נשים אצלן יש תופעות לוואי כמו כל אמצעי הורמונלי אחר. הכנסת ההתקן עלולה להיות מלווה בכאבים במהלך ההתקנה ולאחר מכן בעיקר בקרב נשים עם אנדו.
אנאלוגים ל-GNRH (דקפפטיל, לוקרין) –
ההורמון Gonadotropin-Releasing Hormone – GnRH הוא הורמון המופרש מבלוטת ההיפותלמוס במוח ומשפיע על בלוטת ההיפופיזה (יותרת המוח) וגורם לה להפריש הורמונים המשפיעים על מערכת הרבייה (FSH,LH). תרופות תואמות GnRH פועלות על בלוטת ההיפותלמוס ומונעות ממנה הפעלה של המעגל ההורמונלי הזה וכך למעשה "מדכאות" את הפעילות ההורמונלית של השחלות ומפחיתות בצורה משמעותית את הפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון בגוף. יש לקחת בחשבון שלרוב יהיה דימום כשבוע-שבועיים לאחר הזריקה..
תרופות אלה נחשבות יעילות למדי בטיפול בתסמיני האנדומטריוזיס, אולם הן גם "מעבירות" את האישה למצב מדומה של גיל המעבר. מתוך כך, נשים רבות יסבלו מתסמיני גיל המעבר בטיפול כזה, דוגמת: יובש בנרתיק, גלי חום, שינויים במצב הרוח וכד'. לכן מומלץ שהטיפול בהם ימשך 3-6 חודשים לכל היותר. במידה ויש צורך בטיפול ארוך יותר, יש לשקול טיפול הורמונלי משלים, ע״י הוספת הורמונים נוספים, למניעת תופעות הלוואי שהוזכרו.
GnRH antagonist (אוריליסה/אלגוליקס) –
אוריליסה היא תרופת קו שני חדשה יותר המשווקת בארץ מ2020 ונכנסה ב2021 לסל הבריאות. בשונה מדקפפטיל ולוקרין היא ניתנת בטבליות לבליעה ובשתי אפשרויות מינון, ומתוך כך ככל הנראה עשויה לגרום לפחות תופעות לוואי.
עקב הפגיעה האפשרית בצפיפות העצם, בכל הטיפולים הנ"ל יש לרוב הגבלת זמן של כשנה-שנתיים. לעיתים יאפשרו לקחת את התרופה לזמן ארוך יותר, בתלות במצב צפיפות העצם ו/או נטילת טיפול מתאים לאיזון המצב.
הטיפול הניתוחי באנדו הוא באמצעות לפרוסקופיה. זהו ניתוח המבוצע דרך חתכים של 5-10 מ"מ בדופן הבטן, דרכם מוחדרים מצלמה וזרועות נוספות המשמשות לצורך ביצוע הניתוח. בתחיל הניתוח מנפחים את חלל הבטן בגז מסוג CO2. לאחר יצירת חלל עבודה לביצוע הניתוח מוכנסת מצלמה דרך אחד הפתחים ומבוצעת סריקה של חלל הבטן והאגן. בהתאם לסוג הניתוח מוחדרות 1-3 צינוריות נוספות בדופן הבטן לביצוע הניתוח. זהו הליך ניתוחי שאינו מצריך פתיחת בטן. הלפרוסקופיה היא הן אבחנתית (והיא הדרך הודאית היחידה לאבחן אנדומטריוזיס) והן טיפולית. במהלך הניתוח מסירים או צורבים נגעי אנדומטריוזיס, מסירים ציסטות שחלתיות, משחררים הידבקויות ולעיתים כורתים איזורים הנגועים באנדו, בהתאם למצבה של האישה ורצונה להיכנס להיריון (דוגמת חלקים מהמעי, רחם, שחלות וחצוצרות). במצבים מסוימים הניתוח אינו אופציה אלא הכרח. אם יש ציסטות גדולות, נגעים עמוקים שמשפיעים על תפקודם של איברים מסוימים, סימפטומים משמעותיים שלא מגיבים לטיפולים אחרים, קושי להרות ועוד.
הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה, ולאחריו יש תקופת החלמה של בין שבועיים לחודש בממוצע.
ניתוח לטיפול באנדומטריוזיס, באם מבוצע אצל רופא אשר התמחה בתחום, הוא האופציה היעילה ביותר שיש היום לטיפול במחלה, והוא פעמים רבות מביא להקלה משמעותית מאוד בסבל ובתסמינים. עם זאת, חשוב לזכור שבכ-30-40% מהמקרים המחלה תחזור תוך כ-5 שנים, בפרט אם לא נעזרים בטיפול מונע הורמונלי למניעת חזרה של הנגעים. כמו כן, אם את סובלת מאנדומטריוזיס ובנוסף לכך גם אדנומיוזיס או סיבות אחרות לכאב כרוני באגן, יש סיכוי שהצלחתו של הניתוח בשיכוך התסמינים תהיה מוגבלת.
כל הזכויות שמורות © 2020 אנדו ישראל ע.ר.
