גלובס: "אחרי שהרופא יצא מהחדר, אמרתי לעצמי: את לא זזה מהעולם הזה לפני שאת עושה אימפקט אמיתי"

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email
אחרי שנים של כאבים קשים, היא גילתה שהיא חולה במחלה המכונה 'הסרטן השקט' • אחרי עוד שבע שנות סבל, 22 הפריות מבחנה ו-25 הרדמות, הצליחה דניאל אופק להגשים את חלום הלידה במקביל ללידת מיזם ‘פרלמנט 51’, שנועד לקדם שוויוניות מגדרית בשוק העבודה • מאז כבר הספיקה לנאום באו"ם, ולגייס 50 מהתאגידים הגדולים במשק למיזם שלה (הילה ברבי, מאי 2019)

היא סבלה במשך שנים מכאבי בטן, אבל באותו יום הכאבים הפכו כה נוראיים, עד שלא הייתה לה ברירה אלא להגיע לבית החולים. "לא יכולתי לעמוד על הרגליים, אחרי שאכלתי רק אוכל מרוסק במשך שבועיים. עשיתי בדיקות דם, והרופא האישי אמר שיש לי איזו בעיה עם שקיעת דם, שלח אותי לבית החולים ואמר שכנראה יאשפזו אותי. במיון עשו לי בדיקות, והרופא שם אמר שאין לי שום דבר, ואני משתחררת הביתה", מספרת דניאל אופק, 42, מייסדת ‘פרלמנט 51’ בראיון ל’ליידי גלובס’.

"מצד אחד הוקל לי שאני לא מתאשפזת, ומצד שני הרגשתי שמשהו ממש גרוע מתחולל לי בגוף. הדרך לאוטו הייתה אמורה לקחת חמש דקות, והרגישה נצח. חברות המליצו לי ללכת לרופא פרטי, ואחרי בדיקת אולטרסאונד הוא אמר שמצא ציסטה על השחלה, והחליט לבצע ניתוח תוך יומיים. את הניתוח הזה, שהתחיל בלפרוסקופיה, הוא סיים בפתיחת הבטן.

"כל האיברים הפנימיים שלי, וביניהם החצוצרות, השחלות, המעיים והשלפוחית היו דבוקים זה לזה ולקיר האגן. הרופא אמר שהוא לא מאמין שהסתובבתי ככה, ואם הייתי מגיעה אליו עוד יומיים – סביר מאוד להניח שהייתי על כיסא גלגלים, או פשוט לא בחיים".

מיד כשהתעוררה, הרגישה שהגוף שלה חווה טראומה קשה. "הייתי על מורפיום וסבלתי מכאבים, הדמעות כל הזמן זלגו לי, ולא הייתי מסוגלת להגיד כלום בגלל הטובוס (צינור פלסטיק שמבטיח מעבר אוויר, המוחדר לקנה הנשימה במהלך ניתוח) שתקוע לי בגרון. ניסיתי להבין איפה אני נמצאת, ולפי צבע הווילון בחדר ההתאוששות, ניחשתי שאני אחרי ניתוח. אחרי זה הרופא נכנס והסביר את המצב הקשה של המחלה שלי".

כך גילתה אופק שהיא סובלת מאנדומטריוזיס. "המחלה הזו מתבטאת ברירית רחם שגדלה באזורים שהם לא רחם, ועלולה להגיע לריאות ולמוח. לא סתם היא מכונה ‘הסרטן השקט’. היא לאט לאט הורגת אותך. זו מחלה שכיחה בקרב 1 מ-10 נשים, ואני סובלת ממנה ברמה הכי גבוהה שיש.

"רגע אחרי שהרופא יצא מהחדר, נפלו לי כל האסימונים, ואמרתי לעצמי: ‘את לא זזה מהעולם הזה לפני שאת עושה אימפקט חברתי-גלובלי אמיתי. זו החלטה שעשיתי עם עצמי באותו רגע, ואני חיה אותה מדי יום".

זה לקח קצת זמן, אבל בעקבות אותו אירוע נולד אצלה הפרויקט החברתי ‘פרלמנט 51’ – מיזם לקידום שוויון במקומות עבודה, בטכנולוגיה וביזמות. בחודש שעבר הגיעה עם הפרלמנט עד לוועידת האו"ם לעניין מעמד האישה. בחלל שבו התקיים המפגש היה מקום רק ל-100 איש, אבל ‘נדחסו’ אליו למעלה מ-150 נציגים דיפלומטים ומוזמנים. "היינו איתם בקשר יותר משנה, והם עקבו אחרי הפעילות שלנו. באירוע עצמו סיפרנו על הפעילות שלנו, על המטרות, על הדרך, שאנו מאמינות שתצליח להביא לשינוי, ועל ההישגים. היה שם גם סקוט בת', שמוביל את הדייברסיטי ואינקלוג'ן של אינטואיט הגלובלית, ובאירוע הקוקטייל שערכנו באותו ערב חתם בשם החברה על ההצהרה של פרלמנט 51. הוא אמר שזה היה ההיילייט של הקריירה שלו. עבורי זה היה אירוע משנה חיים".

יחד סביב השולחן

כעבור חודש בלבד כבר חזרה לאו"ם בפעם השנייה, "כי נוצרו הזדמנויות רבות לשיתופי פעולה. נפגשתי עם נציגות של UN Women ועם ה-ILO (ארגון העבודה הבינלאומי) והייתה שם המון חשיבה משותפת לקראת העתיד".

באותו זמן הוזמנה על ידי הממשל האמריקאי להשתתף בתוכנית הדגל שלהם למנהיגות, תחת הכותרת של חדשנות ויזמות. "היינו בוושינגטון די.סי, בוסטון, לוס אנג'לס, ניו המפשייר, כשהמטרה הייתה שנכיר כמה שיותר מאפיינים ממשלתיים ועסקיים. גם ארגנו לעצמנו פגישות עם אנשים כמו מנהל החדשנות של דיסני או ראש עיריית בוורלי הילס. כולם דיברו איתנו על האתגר שלהם, להביא בכירים ממגוון של תחומים כדי לקדם חזון משותף – וזה בדיוק מה שאנחנו עושות בפרלמנט 51. ארגון אחד ביקש ממני לבוא ולהרצות להם על זה, כדי שישתמשו במתודולוגיה שלנו, Design Equality, לדברים אחרים בכלל".

הפרויקט מחבר בין 50 חברות בולטות במשק, שמעסיקות כ-120 אלף עובדים, ובהן גוגל, שטראוס גרופ, אמדוקס ורדוור. ברמה המעשית, המודל של הפרלמנט מבוסס על מפגשים פעם ברבעון, שבהם כ-50 מנהלים ומנהלות בדרג גבוה, כאלה שיכולים לקבל החלטות ולהניע תהליכים בתוך הארגון שלהם, יושבים סביב שולחן אחד. "הם מקבלים כלים לקידום שוויון הזדמנויות, ומשלמים עבור הערך המשמעותי הזה", מסבירה אופק.

מדובר בתהליך שכולל העלאת רעיונות, נקודות כואבות ומתודולוגיות הנוגעות לשלושה מאפיינים: גיוס, שימור וקידום עובדים. "אנחנו מביאות לשם חשיבה חדשנית ויישום חדשני ויצירתי. יש לנו גם יכולת לקדם שיתופי פעולה בין ארגונים מתעשיות מגוונות, ואפילו כאלה שהם מתחרים, לקידום מטרה משותפת – שוויון הזדמנויות. זה נותן ערך לארגונים, ויותר מזה, כל צעד שאנו עושים משפיע על העולם ומייצר שינוי". לדבריה, בשנה וחצי שחלפו מאז השקתו, נרשמה עלייה של כ-4% במספר הנשים בעמדות הנהלה באותן חברות.

"עובדים טובים, שמרגישים שמקום העבודה מקדם אותם ופועל למענם, נשארים בו פרקי זמן יותר ממושכים", היא מסבירה. "אם אותם עובדים לא ירגישו בארגון שלהם חלק מהמשפחה, וזה נכון בייחוד לגבי דור המילניאלס, הם יעזבו את מקום העבודה, מה שיוביל להפסד של כוח אדם טוב ואיכותי".

החזון של אופק ושל שותפתה, לירי הלפרין, הוא לא רק להביא למצב של שוויון תעסוקתי בין נשים לגברים, אלא לייצר שינוי גלובלי. "המטרה שלי היא שאותם ארגונים ישפיעו על האקדמיה, המחקר והרפואה. ככה נוכל להשפיע ברמה ארצית ובינלאומית. בהמשך המטרה היא לעבוד עם מדינות, ולא רק עם חברות עסקיות. אנחנו נראה שישראל היא לא רק ‘אומת הסטארט-אפ’, אלא אומה של שוויון".

הרבה ארגונים משתמשים בפמיניזם ובשוויון מגדרי כסיסמה, בעוד שהמציאות אצלם רחוקה מלהיות שוויונית.

"אנשים חושבים שצמצום עוולות של שנים הוא קסם. תיאורטית, שוויון בשכר הוא חוק, אבל בהרבה מאוד ארגונים החוק הזה פשוט לא מתקיים. הארגונים שאיתם אנחנו עובדות לא עושים את זה כמס שפתיים, הם מחויבים לתהליך, שמצריך עבודה קשה. אנחנו עובדים איתם על יעדים ברורים ומדידים, ומגיעים לתוצאות. בסופו של דבר מנכ"לים רוצים להבין איך הערכים שאנחנו מקדמים תורמים לארגון, ומסתכלים על מדדי ההצלחה (KPI)".

"אנחנו נראה שישראל היא לא רק אומת הסטארט-אפ, אלא אומה של שוויון". דניאל אופק

אמרתי שאין לי יותר כוח

בעקבות המחלה שבה לקתה, קיבלה אופק בשורה לא פשוטה נוספת. הרופא הסביר לה שאם היא מעוניינת להביא ילדים לעולם, עליה להתקדם בנושא מיד לאחר ההתאוששות מהניתוח, כי לאור מצבה הבריאותי, לא תוכל להרות באופן טבעי. באותה תקופה הייתה בתחילת מערכת יחסים עם בת זוגה, מיכל ברגמן-אופק, שעודדה אותה לעבור את התהליך. תוך זמן קצר התחילה בטיפולי פוריות, שנמשכו שבע שנים.

"את לא מבינה מה עושה תהליך כזה, פיזית ונפשית, במשך כל כך הרבה שנים. בארבע השנים הראשונות עוד איכשהו הרגשתי שאני מצליחה לשרוד את זה. אבל כל טיפול החמיר משמעותית את המצב של האנדומטריוזיס, ונאלצתי לעבור עוד חמישה ניתוחים, 22 הפריות מבחנה ו-25 הרדמות".

אחרי טיפולים של שנים הרגישה אופק שהיא מתרחקת מהחלום להרות. בינתיים בת זוגה הביאה לעולם את בתם המשותפת אורי, והייתה בהריון נוסף עם בן. ברגמן-אופק התעקשה שתנסה שוב. "אמרתי שאין לי יותר כוח, ומיכל אמרה שהיא לא מוותרת לי, שעוד רגע אני בת 40 ושאני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי.

"הבנו שאנחנו חייבות לעשות משהו שונה הפעם. קראנו מלא מחקרים, וגילינו שבמקרים רבים צריכה של מדלל דם בשם קלקסן מאפשרת קליטה של ההריון. הרופא המליץ על תזמון מסוים, ואני החלטתי על דעת עצמי לקחת יומיים לפני, ונקלטתי".

שתפי את התוכן אם אהבת:

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll Up