סמפסון היה גינקולוג אמריקאי שהיה הראשון שחקר את מחלת האנדומטריוזיס בצורה שיטתית ומעמיקה, תיאר את צורות הביטוי הקליניות שלה ותרם להבנתה עם התיאוריה הראשונה בנוגע למקורות המחלה, תיאוריה שמשום מה עומדת איתנה אצל רופאים.ות רבים.ות גם היום, 100 שנה אחרי.
סמפסון היה מרותק מהמחלה לאחר שנתקל בה בהרבה מהמטופלות שלו. הוא חקר אותה באופן מעמיק ופרסם מאמרים רבים לגביה. בשנת 1921 פרסם מחקר הגורס כי המחלה נגרמת מזרימה אחורית של דם הוסת דרך החצוצרות ואל תוך האגן, מה שמוביל להתפתחות של דלקתיות ורקמות צלקת באיזור. הוא גם, כאמור, היה זה שנתן פעם ראשונה שם לתופעה המכאיבה הזו – אנדומטריוזיס.
לאורך השנים, התגלו חורים ובעיות בתאוריה של סמפסון. זרימה אחורית דרך החצוצרות היא תהליך נפוץ שקורה לרוב מי שיש לה וסת, ולא מסביר למה אחת מעשר נשים מפתחת אנדומטריוזיס ואחרות לא. בנוסף, בדיקות היסטולוגיות של רקמות אנדומטריוזיס מראות שהן לא זהות לחלוטין לתאי האנדומטריום (רירית הרחם) ברחם. ויותר מזה – אנדומטריוזיס נמצא באיברים מרוחקים מהאגן, אצל עובריות ואפילו באופן נדיר אצל גברים. אז איך התאוריה הזו יכולה להסביר את כל זה?
עם השנים סמפסון הכיר בכך שיש בתאוריה שלו בעיות, וגרס שאולי יש שני סוגים של אנדומטריוזיס – כזה שמגיע מהרחם וכזה שנוצר כזה שנוצר מהליך שנקרא מטפלזיה-הליך ביולוגי שבו תא מסויים בגוף מתפקד באופן שונה מאיך שהוא אמור לתפקד. דוגמא לכך היא כאשר תא בחלל הבטן מתפקד (בטעות) כתא של רירית הרחם. גם המחקר הרפואי הלך והתפתח, ומצא סיבות נוספות ומשכנעות יותר להתפתחות של המחלה, כגון מעבר של תאים דרך זרם הדם או הלימפה, מעורבות של המערכת החיסונית ועוד.
הסברה היום היא שהמחלה ככל הנראה נגרמת משילוב של כמה וכמה מהגורמים הללו ביחד, ושהסיבות לה גם משתנות בין מטופלת למטופלת ובין מצב למצב.
התאוריה של סמפסון הייתה אבן דרך ביכולת המתפתחת של העולם הרפואי להפסיק להסתכל על תסמינים קשים הקשורים למחזור החודשי כנובעים כתוצאה מ"רחם ריק", "חוסר מימוש התפקיד הנשי", "עודף או חוסר מיניות" וציפיות חברתיות נוספות מנשים. הרבה בזכותו, אנדומטריוזיס הפכה מתופעה שהיא גזירת גורל של נשים שהן "לא מספיק בסדר" למחלה שיש לה מקורות ביולוגיים ואפיקי טיפול בהתאם.
אבל כולנו יודעות שגם התאוריות שקדמה לסמפסון וגם התאוריה שהגה והוכחה עם הזמן כלא מספקת עדיין רווחות מאוד בעולם הרפואי, ומשפטים כמו "את פשוט צריכה להיות בהיריון", "אנדומטריוזיס היא מחלה של נשות קריירה שדחו את הלידות יותר מדי", "גלולות ברצף יפתרו את זה לתמיד" ו-"תכרתי את הרחם, זה ייפתר" נשמעים עד היום.
אז איך זה הגיוני שרופאים עדיין מאמינים שאנדומטריוזיס זה רק "נדידת תאים מהחצוצרות", על אף שעברו יותר ממאה שנה ואינספור מחקרים שהוכיחו שהתאוריה הזו לא יכולה להסביר במלואה את מחלת האנדומטריוזיס? אנחנו לא בטוחות. אבל מה שבטוח, עם כל ההערכה לסמפסון על תרומתו העצומה, אנחנו מוכנות להתקדם. ולא פחות מכך, אנו שמחות שהמחקר על אנדומטריוזיס בעולם הולך ומתרחב מדי שנה ומסייע להתקדמות הזו.
תודה לג'ון סמפסון שסלל את הדרך ושם לראשונה את מחלת האנדומטריוזיס בקדמת הבמה, בתקופה בה בריאות האישה הייתה נושא כמעט בלתי קיים בעולם המחקר והרפואה.
מקור תמונה: ויקיפדיה.
