חברת הועד המנהל שלנו, דמות מפתח ב"דור המייסדות" של העשייה אקטיביסטית לאנדומטרוזיס בישראל: מיכל עמית האחת והיחידה!
מיכל בת 29, גרה בתל אביב-יפו, סטיליסטית, מנהלת הרשמה ב"סדנאות הבית" של אשכול נבו ואורית גידלי, מתחילה השנה לימודי פסיכודרמה ב"סמינר הקיבוצים". היא אוהבת לשחק, לכתוב, לשיר, לפסל, ומתעמקת בשנה האחרונה בלהתפתח כיוצרת.
מיכל, בת 29, גרה בתל אביב-יפו, סטיליסטית, מנהלת הרשמה ב"סדנאות הבית" של אשכול נבו ואורית גידלי, מתחילה השנה לימודי פסיכודרמה ב"סמינר הקיבוצים".
אוהבת לשחק, לכתוב, לשיר, לפסל. מתעמקת בלהתפתח כיוצרת – חולמת להמשיך ליצור כמה שיותר, להוציא את היצירות שלה החוצה, להופיע על במה, אבל להשאיר את הפיסול בבית (למרות שכבר נגמר המקום).
• מתי אובחנת, איך, ובאיחור של כמה זמן?
אובחנתי בגיל 24, באיחור של 10 שנים. הגעתי לרופא נשים פרטי בגלל עניין אחר, ו"על הדרך" הוא אמר לי תוך כדי בדיקת אולטרסאונד, שיש לי אנדומטריוזיס. הייתי צריכה לחזור על השם מיליון פעם כדי לקלוט איך אומרים אותו נכון.
• מתי התחלת לפעול עבור קהילת האנדומטריוזיס בישראל? ואילו דברים עשית עד כה?
זמן רב חיכיתי להזדמנות להכיר אשת ציבור שתעזור לי לקדם את נושא האנדו. במסגרת השתתפותי בתוכנית "פוליטיקאיות צעירות" באוני' העברית, שהכשירה סטודנטיות לשדה הפוליטי, נחשפנו לפוליטיקאיות ואקטיביסטיות רבות, וכך הכרתי את רינה בר טל שהייתה אז חברה במועצה הלאומית לבריאות האישה, ועודדתי אותה לקיים דיון במועצה על אנדו. משם הרבה דברים התגלגלו – התקיימה ועדה ראשונה במועצה על אנדומטריוזיס, ולאחריה ועדה נוספת לרופאים תעסוקתיים.
בהמשך, קניתי את זכויות היוצרים של הסרט התיעודי של שאנון כהן "Endo What?", תרגמתי אותו לעברית וקיימתי הקרנת בכורה של הסרט בישראל, שלוותה בפאנל בהנחייתי של מומחים/ות ואקטיביסטיות על המחלה מזוויות שונות. לאירוע הגיעה שרה טנקמן מ"קרן בריאה", שסיפרה לי על תכנית "בוראות" שבמסגרתה היא נותנת מלגות לקידום פרויקטים שמקדמים בריאות נשים. הגשתי יחד עם איריס פינק וניצן ברנשטיין בקשה למימון פרויקט "שגרירות אנדומטריוזיס ישראל", שמטרתו להעלות מודעות למחלה דרך הצגת הסיפורים האישיים של כל אחת. הרעיון התקבל, ומשם – התפתחה עשייה אקטיבית רחבה ומדהימה של נשות הקבוצה ומחוצה לה.
• ספרי על רגע מרגש במיוחד בעשייה שלך עבור נשים עם אנדומטריוזיס בישראל
במפגש הראשון של תכנית השגרירות, כשכולנו ישבנו במעגל, והסתכלתי פעם ראשונה על כל הנשים האלה, שהיו זרות בשבילי באותו רגע, אבל הרגשתי שהן אחיותיי.
• ספרי על יוזמה או פרוייקט של עמותת אנדומטריוזיס שאהבת במיוחד
טוב, אני עפה על הצעדה. מה לעשות, אני אוהבת אקשן. וכל פרויקט אחר הוא כל כך מרגש וחשוב, שקשה לבחור.
• מה ה"אני מאמינה" שלך?
לכל אחת יש דרך שהיא צריכה לעבור דרך הכאב. אי אפשר להתחמק ממנו. אבל יש חיים לצידו ולאחריו. אני שוב ושוב בוחרת לחיות מתוך אמונה בחיים, ולא מתוך פחד. וגם, אני נעזרת בכוח הריפוי האדיר שיש ליצירה, וביצירת חברויות עמוקות ואמיתיות עם אנשים סביבי ועם עצמי.
• באיזה נושאים את הכי אוהבת לעסוק מבחינת העשייה שלך עבור נשים עם אנדומטריוזיס?
כיום, אם יוצא לי לדבר אחת על אחת עם אישה שמתמודדת עם אנדו, להקשיב לה ולתת לה תקווה, זה עולם ומלואו ואני לא צריכה יותר מזה.
• מה החלום שלך מבחינה העשייה עבור קהילת האנדומטריוזיס בישראל? ומה החלום שלך בכלל?
אני מאחלת שהקהילה תקבל את הזכויות שמגיעות לה: מביטוח לאומי, קופות חולים, קנאביס, התחשבות במסגרת העבודה, שימור פוריות. זהו. זה המון.
