כולנו יודעות איך זה להגיע למיון באמצע התקף קשה ולהרגיש הכי לבד בעולם.
זה מתחיל מזה ששואלים "מחלות רקע"?, אנחנו נגיד: "אנדומטריוזיס" ואז יענו לנו: "זאת לא מחלה". זה ממשיך בזה שיגידו לנו שאין סיכוי שכואב כלכך למישהי במחזור או בביוץ, שאנחנו נראות טוב מדי להיות חולות, או לחילופין- כאובות מדי ובטח עושות את עצמנו. והשיא יהיה כשנחזור כלעומת שבאנו, בלי איזון כאב, עם המלצה לקחת אקמול בבית, אולי לעשות קצת נשימות.
כלכך קשה לקבל את המענה הנכון, הרגיש והמדויק כשיש לך מחלה שקופה כלכך, מחלה שאולי פוגעת באחת מעשר נשים ונערות, אבל כולנו יודעות עד כמה המודעות אליה נמוכה. מגיע לנו יותר. אנחנו יודעות שהמערכת הרפואית היא מערכת שמוכנה ללמוד, להתפתח, לדייק את עצמה ולצמוח עבור מענה טוב יותר למטופלים ולמטופלות. ואנחנו שם כדי לעשות זאת.
בשבוע שעבר יצאנו לדרך עם ההרצאה הראשונה שלנו במסגרת פרוייקט פורץ דרך שהולך לשנות חיים: פרוייקט "מודעות בחדרי מיון". במסגרת הפרוייקט הכשרנו עשרות מתנדבות להגיע לבתי חולים, לספר את סיפורן האישי ולהציג מצגת ייעודית לצוותי המיון, הכוללת את נורות האזהרה, התסמינים הנפוצים ודרכי הטיפול; כל הדברים שהצוות הרפואי צריך לשים לב אליו כדי לאבחן את הלא מאובחנות ולטפל היטב במאובחנות.
את ההרצאה שהתקיימה בביה"ח כרמל העבירו ליקו סלע, חולת אנדומטריוזיס עם סיפור מסמר שיער, אקטיביסטית ומתנדבת ותיקה בעמותה, וד"ר יובל קאופמן, חבר הועד המנהל שלנו.אין לנו מילים לתאר עד כמה אנחנו מתרגשות מהשינוי שהפרוייקט הזה הולך לייצר, שינוי אותו נרגיש בפעם הבאה שנגיע לחדר מיון, ונקבל את האבחון והטיפול הראויים. בהזדמנות זו נאמר תודה גדולה למנהלות הפרוייקט-אביבית זהבי בינשטוק ואנה אמיר, אשר מובילות אותו במסירות ושאפתנות בלתי נגמרות.
