"האירוע הראשון היה כשהתעלפתי בשירותים של המורים כי המחנכת שלי לא האמינה לי שאני חולה ולא נתנה לי לנוח בבית במקום לצאת לטיול השנתי של כיתה ז'. למרות שהסברתי לה מה קורה לי, היא הכריחה אותי לבוא לבית הספר וללמוד במקום לצאת לטיול בטענה שווסת זו לא מחלה ומה שאני חווה קורה לכולן….
בסופו של דבר חשוב שבכל בית ספר, כל מורה, ידע להתאים את עצמו ואת חומר הלימוד לתלמידות עם אנדומטריוזיס ואדנומיוזיס וגם באופן כללי לתלמידים בעלי מחלות שקופות, זה כל כך הכרחי וזה עושה הבדל מטורף בשביל התלמיד למרות שזה צעד קטן לקראתו מבחינת המורים עצמם."
אנחנו גאות שיש לנו נערות מרגשות כאלה בקהילה, המשמיעות קול ברור וצלול מבלי לפחד ומבלי להתנצל.
לכתבה המלאה, בה מסופר מעט גם על פרוייקט המודעות במערכת החינוך שלנו בעמותה – הנועד למנוע מחולות לעבור את מה שאור נאלצה לספוג לאורך כלכך הרבה שנים.
