הסיפור הלא מסופר של מרילין מונרו

*טריגר – הפלות, התמכרות

לא ברור מתי קיבלה את האבחנה של המחלה, שכן היא לא דיברה על כך באופן פתוח במהלך חייה. רק לאחר מותה נחשף מאבקה המייסר של מורנו במחלה. בביוגרפיה שהתפרסמה לאחר מותה, בעלה הראשון של מונרו סיפר כי "לנורמה ג'ין היו כאבים כל-כך חזקים במחזור, שהם היו פשוט מעלפים אותה". מסופר כי בימיה הראשונים בהוליווד כאבי המחזור שלה היו גורמים לה לעצור את המכונית בחריקת בלמים, לקפוץ החוצה ולהתקפל על הכביש בייסורים. בביוגרפיה אחרת, נכתב עליה כי "יותר מהכל – מונרו ייחלה לחיי משפחה נורמליים, ולילד". החלום הכי גדול שלה היה להיות אמא.

ב-1954 השחקנית אושפזה ב"Cedars of Lebanon Hospital" בלוס אנג'לס כדי להסיר את התוספתן וככל הנראה גם לטפל במחלה. רגע לפני שהניתוח התחיל, מצאו המנתחים מכתב המודבק לבטן שלה, בו היא מתחננת בפני הרופא שלה שלא יסיר לה את השחלות. היא כתבה:
"רופא יקר,תוריד כמה שפחות… העובדה שאני אישה חשובה עבורי. בבקשה (אני לא יכולה להדגיש זאת מספיק): תציל מה שתוכל – אני בידייך. יש לך ילדים ואתה יודע מה המשמעות של זה…. בבקשה, ד"ר רבווין, אני יודעת שאיכשהו תצליח! תודה – תודה – תודה… בבקשה אל תסיר את השחלות, ובבקשה תעשה מה שאתה יכול כדי למנוע צלקות גדולות.
מודה לך מכל ליבי,
מרילין מונרו"

המנתח השאיר את איברי הרבייה שלה, אך ההיריון לא הגיע. לאחר הפלות חוזרות והיריון חוץ רחמי שהסתיים בשבוע העשירי, ב-1959 עברה ניתוח לאנדומטריוזיס שכלל גם פתיחת חסימת חצוצרות, בתקווה שיסייע לה להיכנס להיריון. למרות נסיונות חוזרים ונשנים וככל הנראה כמה וכמה ניתוחים, מונרו אף פעם לא הגשימה את חלומה להיות אמא. היא התחתנה והתגרשה 3 פעמים, ויש המאמינים שהכישלונות של מערכות היחסים שלה קשורים גם לקשיי הפוריות ולהתמודדות עם הכאב היומיומי.

במציאות הרפואית של 2021, בה עשרות מיליוני נשים סובלות מכאבים משתקים מדי יום ללא פיתרון רפואי יעיל, אפשר רק לתאר כמה מעט אפשרויות היו למונרו כדי להתמודד עם האנדו שלה. הפיתרון שמצאה היה שימוש במשככי כאבים, ליתר דיוק כדורים ממשפחת ה"ברביטורטים"- קבוצת תרופות עם השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית. ההשפעה של תרופות אלו נעה מרוגע מתון ועד חוסר יכולת להרגיש כאב ואובדן הכרה. הם ידועים כממכרים ובעלי תופעות לוואי חמורות והיום רושמים אותם במקרים נדירים בלבד, עקב הסיכון למנת יתר. אבל בשנות ה-50 השימוש בהם היה נפוץ, ורשמו אותם לטיפול בנדודי שינה ו"קשיים נפשיים" אצל עקרות בית.
מונרו הלכה והתמכרה לכדורים האלו. אדם שהסתנן לחדר ההלבשה שלה סיפר כי מצא שם לא פחות מ-14 קופסאות של כדורים. במקביל להתמכרות אותה הצליחה להסתיר, לכאבים האיומים, לבדידות הנוראית של המחלה ולאכזבות הקשות בדרך לאימהות, מונרו הצליחה איכשהו להמשיך להופיע בסרטים ולהפוך לאישה המפורסמת ביותר בעולם באותה תקופה, ולאחת הנשים המצולמות ביותר במאה ה-20.

בחמישי באוגוסט, 1962, מונרו נמצא מתה בביתה בקליפורניה. סיבת המוות: מנת יתר של ברביטורטים. היא הייתה בת 36 בלבד במותה.

אי אפשר לקרוא את סיפורה של מונרו מבלי להזדעזע מכמות הכאב, הבדידות, האכזבות וחוסר האונים שנאלצה להתמודד איתם לאורך חייה. מהאופן שבו המחלה חטפה את חייה והשתלטה על כל חלקה טובה – על נישואיה, מצבה הנפשי, יכולתה להרות, איכות חייה ולבסוף – הובילה למותה.

גם היום, שישים שנה אחר כך, חולות אנדומטריוזיס ממשיכות להתמודד עם המשא הכבד הזה. חוסר בתרופות יעילות, קשיים בפוריות, בדידות, אובדן מערכות יחסים ומקומות עבודה – וכאב אחד נורא ואיום שיכול להישאר איתנו ימים, חודשים, אפילו שנים.

אנחנו זוכרות אותך מרילין, ומצטערות שלא היה מי או מה שיעצור את הכאב, ושהיית איתו כל-כך לבד

קרדיט תמונה: Sam Shaw