האישה שכולה עוצמה, לב, נחישות ואהבה: הדר עדוי המופלאה!
הדר השתתפה בתכנית השגרירות שלנו, הייתה ממייסדות צעדת המודעות הראשונה ומארגנות הצעדה והמסיבה הצהובה, וממשיכה גם היום לפעול במרץ כחברת ועד מנהל ומנהלת תורנית בקבוצת הווטסאפ של גוש דן והמרכז.
בת 29, נשואה לדניאל-העוגן שלה, גרה בפתח תקווה ועוסקת בהדרכת מכירות. אוהבת לבשל, יוגה, להנות מהזמן המיוחד עם קרוביה ולהנות מהשמש – אין כמו השמש.
• מתי אובחנת, איך, ובאיחור של כמה זמן?
לקראת גיל 21 התמוטטתי בביתי מכאבים והובהלתי לבית החולים בו עברתי ניתוח חירום – הוציאו לי ציסטה שדרכה אובחנתי עם אנדומטריוזיס, באיחור של 11 שנים בהן אובחנתי עם אינספור מחלות אחרות.
• באיזה נושאים את הכי אוהבת לעסוק?
השיחות האישיות. פעמים רבות מגיעות אליי נשים המחפשות הכוונה ואוזן קשבת. התחושה שהניסיון שלי יכול לעזור למישהי ולהקל על התהליך המפרך שכל אחת מאיתנו צריכה לעבור באבחון בהתמודדות היומיומית היא הכל בשבילי, והיא ממלאת אותי כל פעם מחדש.
• מתי התחלת לפעול עבור קהילת האנדומטריוזיס בישראל? ואילו דברים עשית עד כה?
התחלתי בפרוייקט השגרירות – שם עברתי הכשרה והעצמה לעסוק בפעילות לקהילה. לאחר מכן נהייתי חלק מהמייסדות והוועד המנהל של העמותה העוסקת יום יום בפעילויות שונות בשביל אחיותינו. בנוסף, אני גאה לומר שהרציתי להעלאת מודעות, הייתי ממקימות צעדת המודעות הראשונה והשנייה, התראיינתי לפודקאסט "עושים רפואה" ואני מנהלת תורנית בסופ"ש בקבוצת הווטסאפ של העמותה לאיזור גוש דן. בכל רגע נתון יש המון פרוייקטים שיוצאים לדרך – מקווה ורוצה לקחת חלק כמה שאפשר.
• ספרי על רגע מרגש במיוחד בעשייה שלך עבור נשים עם אנדומטריוזיס בישראל
רגע מיוחד שהולך איתי קרה שנה שעברה במסיבה הצהובה, שם ניגשה אלי בחורה שלא זיהיתי, חיבקה אותי חיבוק עוטף ומלא אהבה ואמרה ״את אולי לא מזהה אותי, אבל רציתי להגיד לך תודה" . היא סיפרה שעזרתי לה דרך הקבוצה המדהימה שלנו, שם היא העלתה פוסט המתאר התמודדות לא פשוטה מבחינה רפואית ונפשית גם יחד. היא סיפרה שמה שכתבתי לה חיזק אותה ועזר לה לצאת ממשבר. מיותר להגיד שזה ריגש אותי עד דמעות והרטיט לי את הלב. זאת זכות לדעת שיש למילים ולפעולות שלך כוח-הרגשה מחזקת, מעצימה שדוחפת להמשיך ולעשות בשביל עוד אחיות.
• ספרי על יוזמה או פרוייקט של עמותת אנדומטריוזיס שאהבת במיוחד
לכל פרוייקט יש את החשיבות שלו וכולם סופר קריטיים לחזון שלנו, אבל אין ספק שהפרוייקט האהוב עלי הוא חודש המודעות והצעדה בפרט. יש משהו קסום ומיוחד שיש חודש בשנה שהוא הזמן שלנו לדחוף מודעות, יש מעין קסם שקורה, הרגשה של אחדות ועוצמה, והפעילויות עצמן כיפיות, מרוממות ומעצימות. כמו סט הצילומים שערכנו להעלאת מודעות, הפוסטים שכולם מעלות ומשתפות וכמובן הצעדה והמסיבה הצהובה שם אנחנו מתאחדות ואשכרה צוערות שעל לבנו יחד. אין הרגשה מדהימה יותר מזאת: אחדות ושינוי.
• מה ה"אני מאמינה" שלך?
מאמינה שתמיד יש לנו לאן לגדול, ללמוד ולהתפתח, שהחיים יותר יפים אם אנחנו בוחרים באופטימיות ואהבה ושלכל אחד מאיתנו יש תפקיד שהוא אמור לעשות בעולם הזה. מאמינה שכל מה שעברתי בחיי, חמישה ניתוחים אירוע לב ושיקום יום יומי, לא קרה סתם. זה מה שחיזק אותי והפך אותי למי שאני היום, וגורם לי לעשות כל ביכולתי לדאוג כמה שפחות נשים יעברו את מה שעברתי, ושלא יהיה בית בישראל שלא ידע מה זה אנדומטריוזיס.
• מה החלום שלך מבחינה העשייה עבור קהילת האנדומטריוזיס בישראל? ומה החלום שלך בכלל?
בראש ובראשונה והכי חשוב-שלא יהיה בית בישראל שלא יידע מה זה אנדומטריוזיס. משם כמובן שינוי ורפורמות – אם בביטוח לאומי, בקופות חולים, בלמידה יותר מעמיקה בבתי הספר לרפואה, בהקלות במתן קנאביס רפואי לחולות אנדו, כניסת תרופות יקרות לסל הבריאות, מימון שימור פוריות לחולות אנדו בצורה גורפת, ואני יכולה עוד להמשיך. יש לי הרבה חלומות ואני מאמינה שנגיע לכולם, השאלה כמה זמן זה ייקח. לא נוותר, זה בטוח!
