"רק עשור לאחר שהתחילו אותם התקפי כאבים היא קיבלה את האבחנה הרפואית ששם השיר רמז אודותיה – אנדומטריוזיס. זוהי מחלה כרונית שעשרה אחוז מהנשים באוכלוסייה סובלות ממנה, בה תאים שאמורים להיות ברירית הרחם נמצאים במקומות נוספים בגוף וגורמים לכאבים קשים. 'כשקורה משהו הורמונלי בגוף, ביוץ או וסת, יש התכווצות איומה. נשים יכולות להתעלף מרוב כאב, הגוף מכבה את עצמו'. הכאבים הובילו את סאן קריאף לחוות חוסר אמון מהסביבה. 'רבע שנה את בן אדם אחר. חלשה, איטית, ואת צריכה לתפקד. לעבוד. זו חברה פטריארכלית ומערכת רפואית בעייתית שאומרת לך 'את בסרט'. אבל את גמורה, את מתה".
כך מספרת אחות האנדו והמוזיקאית (שאפילו תקלטה במסיבה הצהובה שלנו!) דניאל סאן קריאף בכתבה של עומר טסל לאתר ynet, שם היא גוללת את סיפורה על האבחון המאוחר שחוותה, הכאבים הקשים, חוסר האמון מהמערכת והתיעול של הכאב והאתגרים למוזיקה שלה.
דניאל היא אחת מכמה וכמה נשים עוצמתיות ומובילות שהעיזו השנה לספר שלכאב שלהן יש שם – שירלי בוגנים, דפנה לוסטיג ואלונה סער. אחרי שנים בהן שני כהן הייתה היחידה שהעזה לומר בקול גדול – יש לי אנדומטריוזיס, יותר ויותר אחיות אנדו נוספות משתמשות בבמה שלהן כדי ללמד את הציבור על המחלה הכל-כך מורכבת הזו, ועל הדרך עוזרות לאחרות לקבל אבחנה, הכרה והקלה.
אנחנו נפעמות ונרגשות מכל אחת שמשמיעה קול עבור הקהילה שלנו, שמעלה מודעות ולא מאפשרת לכאב שלנו להמשיך להיות שקוף.
תודה דניאל, ותודה מראש לכל מי שעוד תבוא אחרייך 
לכתבה המלאה >>
