אדנומיוזיס

רקע, גורמים ושכיחות

באופן מפתיע, אדנומיוזיס נפוץ אף יותר באנדומטריוזיס, וההשערה היא שהוא קיים בקרב אחת מחמש (!) נשים. עם זאת, כשליש מהנשים עם אדנומיוזיס אינן סימפטומטיות. בקרב חולות אנדומטריוזיס, השכיחות של אדנומיוזיס עולה, ונעה בין 20-65% (משתנה בין מאמרים שונים). 

אז מה זה אדנומיוזיס? 
במצב תקין הרחם בנוי משלוש שכבות נפרדות:

  1. השכבה הפנימית ביותר (זו שפונה לחלל הרחם) היא רירית הרחם, האנדומטריום.
  2. השכבה האמצעית (שהיא גם הדומיננטית ביותר) היא שריר הרחם, הנקרא גם מיומטריום.
  3. השכבה חיצונית היא קליפת הרחם (סרוזה).

באדנומיוזיס ניתן למצוא חדירה של רקמת רירית הרחם לתוך שריר הרחם.

המחלה מתבטאת בשתי דרכים:
אדנומיוזיס פוקלי הוא מצב בו תאי רירית הרחם מתמקמים במוקדים ספציפיים בשריר הרחם. במקרה זה יכולה להיווצר "אדנומיומה" שהיא למעשה גידול שפיר של תאי רירית שמתמקמים במקום מסויים ומדמים שרירן. אדנומיוזיס דיפוזי הוא מצב בו תאי רירית הרחם ממוקמים באופן מפושט המערב את רוב שריר הרחם.

הסיבה להיווצרות של אדנומיוזיס ברחם אינה ידועה, אולם 2 התיאוריות המרכזיות הן- 
א. חדירה של תאי רירית מהשכבה הפנימית של הרחם לשכבה האמצעית השרירית של הרחם 
ב. היווצרות של תאי רירית רחם במיקום "שגוי" (בדומה לאנדומטריוזיס)

בעבר חשבו שאדנומיוזיס היא מחלה של נשים בגילאי ה-40 פלוס, בעיקר כיוון שהדרך היחידה לאבחן הייתה דרך כריתת רחם, שלרוב לא נעשית בנשים צעירות. היום ידוע שאדנומיוזיס מופיע אפילו אצל נערות (כמובן, מדובר בחשד סביר מאוד על סמך אולטרסאונד וMRI ללא אבחנה בפתולוגיה). כמו כן, בניגוד לאנדומטריוזיס, אדנומיוזיס דווקא יותר שכיח בנשים שעברו הריונות. גורם סיכון נוסף הוא ניתוחי רחם קודמים (למשל ניתוחים קיסריים או אפילו גרידות).

סימפטומים ואבחון

שני התסמינים השכיחים ביותר בנשים עם אדנומיוזיס הם דימום וסתי כבד וכאבי וסת. אולם, נשים עם אדנומיוזיס עלולות גם לסבול מכאב אגני כרוני, בעיקר בצעירות.  לעיתים קרובות גורם האדנומיוזיס גם לדימום ווסתי מוגבר עם קרישי דם, שהוא תסמין הנפוץ יותר לאדנומיוזיס מאשר לאנדומטריוזיס, וכן כאבים לאחר אורגזמה. 

במצבים חמורים עלולה גם להיגרם פגיעה בפוריות – בעוד אנדומטריוזיס עשוי להשפיע על הקליטה דרך פגיעה מבנית באגן, פגיעה ברזרבה השחלתית או דלקתיות גבוהה באגן הגורמת לפגיעה באיכות הביציות, אדנומיוזיס יכול להביא לקושי בהשתרשות וכן לסיכון מעט מוגבר לסיבוכי הריון כגון הפלות חוזרות, הפלות מאוחרות, הפרעות שקשורות בהשרשה של השילייה כגון רעלת היריון, היפרדות שילייה, לידות מוקדמות וכן יותר ניתוחים קיסריים.

אבחון של אדנומיוזיס, כמו אבחון של אנדומטריוזיס, מבוסס על שיחה עם המטופלת, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה נלוות. בדיקות ההדמיה החשובות ביותר במקרה זה הן אולטראסאונד של הרחם ו/או בדיקת MRI של הרחם. בדומה לאנדומטריוזיס, לא תמיד קל לזהות באולטסראונד אדנומיוזיס, וMRI עושה עבודה טובה יותר בכך.

אפשרויות טיפול

בחירת הטיפול המתאים עבור אשה הסובלת מאדנומיוזיס תלוי בגיל האשה וברצון שלה להרות. הטיפולים הקונבציונליים מתחלקים לטיפולים תרופתיים ולטיפולים ניתוחיים, והטיפול הטבעי דומה בעקרונותיו לטיפול הטבעי באנדומטריוזיס.

טיפול תרופתי:

  1. תרופות אנטי דלקתיות ונוגדי כאב
  2. דיכוי הורמונלי-טיפול הנועד "לדכא" את הפעילות ההורמונלית וכך לגרום למחלה להיות "רדומה". זהו הטיפול המרכזי גם באנדומטריוזיס.
    אפשרויות טיפול זה כוללות:
    א. גלולות משולבות למניעת היריון
    ב. גלולות על בסיס פרוגסטרון בלבד (ויזאבל, סרזט)
    ג. זריקות של תואמי GnRH (לוקרין, דקפפטיל וכד')
    ד. התקן תוך רחמי הורמונלי (כגון מירנה, ג'נס). פעמים רבות רופאים ממליצים במצב של אדנומיוזיס לשים התקן תוך רחמי הורמונלי, כיוון שהוא משחרר את ההורמונים ישר לרחם. מחקרים שונים מצאו כי התקנים תוך רחמיים הם יעילים במיוחד לטיפול באדנומיוזיס, אך חשוב לדעת שתקופת ההסתגלות אליהם עלולה להיות ארוכה ולא פשוטה. 

טיפול כירורגי:

  1. לפרוסקופיה – במצבים מסויימים בלבד ניתן לטפל באדנומיוזיס דרך לפרוסקופיה, במידה ורירית הרחם לא חדרה לעומק רקמת שריר הרחם, אך לרוב טיפול ניתוחי שכזה אינו אפשרי. לכן, נשים הסובלות מאדנומיוזיס יחד עם אנדומטריוזיס ויעברו לפרוסקופיה, פעמים רבות יישארו בכאב רב גם לאחר הניתוח, כיוון שלא ניתן לטפל באדנומיוזיס.
  2. כריתת רחם – אצל אישה הסובלת מאדנומיוזיס קשה, המצריך טיפול ניתוחי, מומלץ לשקול אפשרות של כריתת רחם, במידה והאישה מעוניינת בכך ו/או סיימה להרות. השיפור בתסמיני האדנומיוזיס לאחר כריתת רחם הינו משמעותי ביותר, וכ- 95% מהנשים מדווחת על שיפור דרמטי. 
    יש לקחת בחשבון כי מאחר ופעמים רבות אדנומיוזיס מגיע עם אנדומטריוזיס או עם מצבים אחרים הקשורים לכאב אגני כרוני, לעיתים נשארים כאבים ברמה מסויימת גם לאחר כריתת הרחם.
    ישנם מס' טיפולים נוספים הרלוונטיים בעיקר לנשים שאינן מעוניינות יותר ללדת:
    אבלציה של רירית הרחם– כשיש נגעים שטחיים 2.5-3 מ"מ, נוכל לצרוב את הנגעים ע"י אבלציה, אם הנגעים עמוקים יותר, הטיפול פחות יעיל.
    צנתור וחסימה של עורקי הרחם – המביאים להפחתה של אספקת דם לרחם ולנגעים, הקטנת נפח הרחם ושיפור התסמינים.
    יצירת נזק תרמי לרחם ע"י טכניקה של אולטרסאונד מונחה MRI ( נקרא HIFUS) – כך שנוצרים אזורי נמק בשריר הרחם וירידה באספקת הדם לנגעים.
    ישנו טיפול כירורגי אגרסיבי נוסף של כריתת מסת שריר הרחם המבוצע בקרב נשים צעירות המעוניינות לשמר את הרחם ולהרות בעתיד. טיפול זה נהוג במזרח הרחוק ובמדינות נוספות אך שיטה זו אינה מקובלת ברוב העולם המערבי וגם לא בישראל. בניתוחים אלו מסירים חתיכות רקמה מהרחם וע"י כך מפחיתים את נפח הרחם ונפח נגעי האדנומיוזיס. הטיפול פוגע ברחם ובחוזק שריר הרחם ולכן ישנו סיכון לפגיעה ברחם ובסיכויים של הרחם לתפקד בעתיד ולהחזיק הריון ועל כן לא נהוג ברוב מדינות העולם.

    תודה לד"ר אלעד ברקוביץ על הסיוע בהכנת המידע. 

דילוג לתוכן