אנדומטריוזיס היא מחלה מורכבת ורב מערכתית שיכולה להתבטא בתסמינים רבים, וממש לא 'רק' כאבים בוסת.
נשים רבות חוות כאבים איומים ומשתקים לפני, בזמן ולאחר הווסת, וחלק חוות כאב כרוני באופן יומיומי ללא קשר לזמן במחזור החודשי, ולעיתים אפילו ללא וסת או רחם.
יש נשים, אם סובלות מכאבי וסת קשים ואם לא, שחוות תסמינים אחרים בשל המחלה: כאבים קשים ביחסי מין, כאבים ביציאות, קשיי עיכול, כאבי גב, כאבי ביוץ משתקים, דלקות שתן, פגיעה בפריון ועוד.
ואם נחזור לרגע להתחלה, גם כאבי וסת קשים הם לא דבר טבעי ונורמלי, אף שהורגלנו לחשוב כך.
אין התאמה בין גודל הנגעים לבין עוצמת ותדירות הכאב.
ייתכן שנשים עם אנדומטריוזיס דרגה 4 (אנדומטריוזיס חמור מבחינה רפואית) לא יחוו כאב כלל, על אף הימצאותן של ציסטות גדולות, הידבקויות רבות וכד'. לעומתן תיתכנה נשים עם אנדומטריוזיס 'קל' (לכאורה) יותר, המתאפיין בנגעים שטחיים, ללא ציסטות והידבקויות רבות, שיחוו כאב עוצמתי ובלתי פוסק.
מחקרים מאששים כי אין קשר בין דרגת המחלה (1-4) לבין עוצמת הכאב ושאר התסמינים, אך כן ניתן למצוא קשר בין דרגת המחלה לרמת הפגיעה בפוריות.
לא בהכרח.
נגעים במיקומים מסוימים או בגדלים מסוימים ייראו בקלות באמצעי הדמיה, בעוד נגעים יותר קטנים או שטחיים, לדוגמא באנדומטריוזיס פריטונאלי, עלולים לא להיראות כלל (על אף שיכולים לגרום לכאב רב). רק דגימת רקמות (ביופסיה) יכולה לאבחן בוודאות אנדומטריוזיס. עם זאת, כיום במרפאות אנדומטריוזיס נהוג לאבחן גם על סמך מכלול של בדיקות והדמיות מקיפות בשילוב עדויות האישה ומענה על שאלון מוסדר, אם לא עולה צורך בהליך כירורגי.
אין כיום תרופה למחלה.
טיפול הורמונלי (גלולות משולבות, גלולות על בסיס פרוגסטרון או זריקות דיכוי) מהווה את קו הטיפול הראשוני בטיפול במחלה. אך יש לזכור כי טיפול זה אינו מעלים את המחלה או את הנגעים, ולרוב רק מדכא את הסימפטומים ו/או את המשך צמיחת הנגעים, למשך תקופת הטיפול.
לעיתים, לאורך טיפול זה המחלה תהיה רדומה וא-סימפטומטית, אך בפעמים אחרות היא תמשיך להתפתח או להכאיב על-אף הטיפול. לא ניתן להעריך כיום באילו מקרים הטיפול ההורמונלי יסייע ובאילו לא. עם הפסקת הטיפול, במקרים רבים תסמיני המחלה יחזרו. עם זאת, יש גם אור בקצה המנהרה: אורח חיים מותאם, טיפולים משלימים ולעתים ניתוח, יכולים גם הם לסייע מאוד בהקלה על התסמינים.
לא נכון.
זהו אחד המיתוסים הנפוצים ביותר שנשים עם אנדומטריוזיס שומעות ביום-יום, לעתים אף על-ידי רופאים ורופאות. מלבד היותם של משפטים אלו מנותקים לחלוטין מרצונה, מצבה המשפחתי, הכלכלי, והרגשי, ויכולתה של אישה בזמן נתון להרות, זוהי פשוט טענה מוטעית.
אכן, נשים מסוימות חוות 'נסיגה' של סימפטומים במהלך ההיריון ובתקופה לאחריו. אולם לא ידוע על נשים שנרפאו באופן מלא מאנדומטריוזיס באמצעות היריון. יתרה מכך, נשים רבות מתאכזבות לגלות במהלך או לאחר ההיריון כי התסמינים אינם נעלמים, ומיעוט קטן אף חוות החמרה.
לא כל הנשים עם אנדומטריוזיס סובלות מקשיי פוריות, וגם אלו שכן-ברוב הגדול של המקרים יצליחו בסוף להרות.
קשיי פוריות משמעותיים הינם שכיחים בקרב נשים עם אנדמוטריוזיס ואדנומיוזיס (ההערכות הן שכ- 30% – 50% ממטופלות הפריון סובלות או יימצאו כסובלות מאנדמוטריוזיס), אך עם התקדמות תחום הפוריות מרבית החולות תצלחנה להרות, גם אם בחלק מן המקרים הדרך לשם תהיה מאתגרת ולא פשוטה. יתרה מכך, נשים רבות עם אנדומטריוזיס או אדנומיוזיס יצליחו להיכנס להיריון טבעי, ללא שום סיוע רפואי.
בוודאי שצריך אבחנה!
מעבר לכך שטיפול בסימפטומים ללא הבנת המקור אינו בהכרח יעיל בהשגת טיפול מקיף למחלה, למרבית החולות ישנה חשיבות עצומה במציאת שם והגדרה למצב מהן סובלות. ידיעה כזו מספקת הקלה לחולה, שמרגישה כי סוף סוף יש פשר לתלונות שלה ושאינה מדמיינת. בנוסף, לעתים נשים חוששות שמא סובלות ממצב חמור ומסכן חיים, ועל-אף הקושי שבהתמודדות עם אנדומטריוזיס, הידיעה יכולה להקל ולהפיג חששות.
כשאת יודעת איזו מחלה יש לך את יכולה לחפש תמיכה בקרב חולות עם מצב דומה. ידע הוא כוח, ובעזרתו תוכלי לחקור את המצב ממנו את סובלות ולמצוא דרכים להקל עליו, תדעי מה לשאול את הרופא/ה המטפל/ת, לשקול שימור או טיפול פוריות וכדומה.
מחלת האנדומטריוזיס אינה גורמת למוות, אך בהחלט מביאה לפגיעה קשה ומשמעותית באיכות החיים.
הקושי שבהתמודדות עם כאבים חזקים, בלתי נפסקים ומתישים, או עם שאר תסמיני המחלה, מביא לעתים לפגיעה של ממש בתפקוד היומיומי; ביכולת לעבוד ולעסוק בפעילות שגרתית שוטפת. בשל ההשלכות הרב מערכתיות של המחלה מובילות נשים עם אנדומטריוזיס לקבל טיפולים רבים ומורכבים.
חשוב לציין כי על-אף שהמחלה אינה מסכנת חיים בהגדרה – היא עלולה לגרום לסיבוכים כגון הצורך בכריתת איברים כשחלות, חצוצרות או חלקים מהמעי או שלפוחית השתן.
לא בהכרח.
דימום כבד הוא דווקא יותר טיפוסי לאדנומיוזיס, בת הדודה של אנדומטריוזיס. אמנם גם נשים עם אדנומיוזיס לא תמיד יסבלו מדימום כבד, אבל זה סימפטום נפוץ יחסית למרבית הנשים עם מצב זה.
חשוב לציין כי נשים עם אנדומטריוזיס יכולות לחוות סוגים שונים של וסת-עם דימום כבד או חלש, סדירה או בלתי סדירה.
לא מדויק.
אמנם כאב הוא סימפטום נפוץ מאוד באנדומטריוזיס, אך פעמים רבות נשים מגלות באופן מקרי לחלוטין שיש להן אנדומטריוזיס, מבלי שסבלו מעולם מכאבים בשל המחלה, לדוגמא במהלך לפרוסקופיה המבוצעת למטרה אחרת או במהלך ניתוח קיסרי. מיקום הנגעים ועומקם משנה את עוצמת הכאב הנגרם לנשים, ואף יש כאלו שלא יחושו שום תסמין למרות מחלתן.
חשוב לציין כי א-סימפטומטית אינה בהכרח חיובית, כיוון שכך נגעי המחלה יכולים להתפשט מבלי שנדע על קיומם, ואף לפגוע באיברים כגון המעיים או החצוצרות.
גם לנערות יש אנדומטריוזיס, ואפילו אדנומיוזיס.
הטענה שאין נערות החולות באנדומטריוזיס קשורה להיסטוריה של המחלה לפני שנות ה-70, בה הדרך היחידה לאבחון הייתה באמצעות ניתוח פתיחת בטן, ניתוח שניתן רק לנשים שסיימו ללדת. בשל כך רק נשים מבוגרות יותר בגילאי 30 ו-40 ביצעו אותו ואובחנו. כיום נערות מדווחות על תסמיני המחלה כבר מן הוסת הראשונה, ומיעוט מדווחות על כאבים אפילו כמה שנים טרם תחילת הוסת.
אנדומטריוזיס היא מחלה פיזיולוגית לחלוטין, אשר ניתן לדגום באמצעות בדיקת רקמות פתולוגית (ביופסיה).
כמובן שכמו בכל מצב פיזיולוגי ורפואי, המחלה יכולה להיות מושפעת ממצב רגשי העלול להחריף את התסמינים, אך היא אינה מחלה פסיכוסומטית. הורדת מתח מאורח החיים לא ירפא את המחלה (אך בהחלט יכול לשפר את התסמינים), וכמובן שאין לחולה אחריות על קיום המחלה.
לצערנו, ניתוח לאנדומטריוזיס לא תמיד עוזר ומשפר את המצב.
ישנן נשים רבות שדיווחו על שיפור משמעותי ביותר בכאב ובשאר התסמינים של המחלה בעקבות ניתוח. עם זאת, ישנן אחרות שלא חשו בשיפור לאחר הניתוח ולא נהנו מתוצאותיו. לעתים נשים אף מדווחות על החמרה בעקבות ניתוח, או על מקרים שבהם הניתוח הקל על רמה תפקודית או היכולת להרות, אך לא שיפר את הכאב ושאר התסמינים, או להיפך. יש לציין כי בהיותה של המחלה מחלה כרונית, פעמים רבות גם לאחר ניתוח מוצלח אשר מביא למס' שנים של שקט מהתסמינים, נגעי האנדומטריוזיס יכולים לצמוח מחדש.
יתרונות הניתוח תלויים גם באופי ועומק הנגעים, מידת המעורבות העצבית, האם ישנו גם אדנומיוזיס בתמונה ורמת כישורי המנתח/ת. לפני הבחירה בניתוח, יש לשקול פרמטרים רבים, לשמוע מספר חוות דעת, לשאול לגבי הסיכונים וסיכויי התרומה, ורק לאחר-מכן לקבל החלטה מושכלת בדבר התאמתו.
מרבית מוקדי אנדומטריוזיס יימצאו באגן, אך הם אינן מוגבלים לאזור זה.
במקרים נדירים יותר נמצאו מוקדי אנדומטריוזיס גם במקומות מרוחקים מהאגן כמו בריאות, סרעפת, מוח, אצבעות ועוד. יתרה מכך, אפילו דווח בעבר על מספר מקרים של גברים עם אנדומטריוזיס. לכן ההשערה היא שתאי רירית רחם יכולים להתפתח עצמאית באזורים שונים.
כל הזכויות שמורות © 2020 אנדו ישראל ע.ר.
